"אני פשוט לא מבינה מה קרה. הוא כבר שלט בצרכים לגמרי, והכל נראה מצוין, ופתאום יום אחד הוא התחיל לפספס! הסברנו לו שצריך לעשות בשירותים, ביקשנו, כעסנו, ושום דבר לא עזר. "

 

רגרסיה בגמילה היא דבר נפוץ ומוכר, ולמרות זאת קשה לנו מאוד לקבל אותה בהבנה. רובינו מתעצבנים ומגיבים בתסכול כשהילד שלנו, שרק אתמול הלך לבד לשירותים, פתאום מתחיל לפספס.
בהתחלה אנחנו חושבים שהוא שכח, אולי התבלבל, אולי לא שם לב... אנחנו מנסים להזכיר לו בעדינות ללכת לשירותים כשיש לו פיפי, מעירים, מבקשים... אך הפיספוסים ממשיכים.
הזמן עובר, ואנחנו כבר ממש מתחילים להתעצבן. מה זה, הוא עושה לנו דווקא?

 

אז זהו, שלא.

רגרסיה היא דבר שקורה כאשר לילד שלנו יש איזשהו קושי. פעמים רבות זה בעקבות שינוי גדול בחייו כמו הולדת אח קטן, או מעבר דירה. רגרסיה גם יכולה להופיע בעקבות שינוי שיראה לנו זניח, כמו החלפת גננת, או חופשה משפחתית. לעיתים אפילו לא נדע מהי הסיבה לרגרסיה.

החשוב הוא שהילד שלנו מתמודד עכשיו עם קושי רגשי, ולא יכול להתמודד בו זמנית גם עם שליטה בצרכיו, ולכן הוא ממשיך לפספס.

כדי להבין טוב יותר את התחושה, תארו לעצמכם שאתם בשגרה של דיאטה וספורט שדורשת מכם תשומת לב ומאמץ, אך לפתע יש לכם לחץ מאוד גדול בעבודה, או חלילה דאגה בריאותית או אשפוז של בן משפחה... האם תצליחו לשמור על המסגרת הבריאותית שלכם או שתמצאו את עצמכם מזניחים ואוכלים "על הדרך" איזה חטיף או פיצה, בגלל הלחץ? אני מניחה שרובכם יודו שקשה יותר לשמור על המאמצים והמסגרת כשיש תקופה לחוצה יותר. וכך גם אצל הילד.

 

אז מה עושים?

דבר ראשון, מרגיע לדעת שרגרסיות לרוב חולפות לבד. אין צורך להתחיל תהליך גמילה מחדש או ללמד את הילד מחדש איך לשלוט בצרכיו.

הדבר החשוב הוא שנהיה סבלנים, לא נכעס עליו או נגער בו, ולא נאיים להחזיר חיתול. כדאי שניערך (נפשית ופיזית) לתקופה של פיספוסים, ואז פחות נתעצבן.

כשאתם רואים שהילד פיספס פשוט ציינו מה קרה בצורה עניינית וללא כעס "אני רואה שברח לך פיפי" או "אני רואה שלא הספקת להגיע לשירותים". החליפו את הבגדים במהירות וללא התעסקות מיותרת. כל תשומת לב שהילד יקבל פה (חיובית או שלילית) עלולה לגרום לתופעה להתמשך.

באופן כללי, רצוי לעודד את הילד, ולתת לו להרגיש שאלה דברים שקורים, והוא לא "לא בסדר". אתם יכולים לומר "לא נורא, לפעמים קורה שיש פיספוסים, אבל עוד מעט זה יעבור ותחזור לעשות בשירותים כרגיל".

 

מתי רגרסיה מסתבכת?

כשאנחנו, ההורים, כועסים, או אומרים לילד שהוא תינוק ושנחזיר לו חיתול – הוא יכול לאבד את האמון ביכולותיו ו"להרים ידיים" מכל נושא הגמילה.

כשיש לילד "רווחים משניים" מהפיספוסים – למשל עוזבים את אחיו התינוק כדי לנקות אותו, או עושים לו אמבטיה ארוכה ומהנה אחרי כל פיספוס עם משחקים וצחוקים – זו סיבה מספקת להמשיך בהתנהגות הזאת. זיכרו שגם תשומת לב שלילית היא רווח מישני. אם אמא שיחקה עם אחי, ולא שמה לב אלי, אבל עכשיו אחרי שפיספסתי היא כועסת עלי ונואמת לי – מבחינתי זה רווח כי לפחות עכשיו היא שמה לב אלי ולא לאחי...

כשאנחנו ההורים נכנסים למאבקי כוחות עם הילד – מתעקשים בכוח שהוא יבוא לשירותים, או מאיימים "לא תצא לגינה אם לא תעשה פיפי קודם!" – יש סיכוי שהוא יבחר בהתנהגות "דווקא" ולא ימהר לחזור ולהיות "ילד טוב".

 

לסיכום,

רוב הסיכויים שהרגסיה תחלוף מאליה כשהתקופה הקשה בחיי הילד תעבור, ואם אנחנו נהיה סבלנים ותומכים.

הרגרסיה עלולה לא לחלוף מעצמה אם נכעס, נתערב, וננסה לשלוט בגמילה.

אני יודעת שזה קשה מאוד לא לכעוס ולהתעצבן, זה טבעי ואנושי, אך לצערינו לא מועיל, ואף פוגע בגמילה.

נסו לשמור על שליטה עצמית, ואת העצבים הוציאו אחרי זה בשיחה עם חברה, עם הבעל או עם אמא ("את לא מאמינה! הוא רק פספס היום! הצילו!"). אם תצליחו – זה ישתלם לכם, והרגרסיה תחלוף מהר יותר.

 

אם הרגרסיה נמשכת מעבר לחודש-חודשיים, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר :-)

בהצלחה!

 

 

 

    

יצירת קשר

השאירו הודעה ואחזור אליכם בהקדם.