עוד פעם הוא קפץ על הספה, או העיף את האוכל על הרצפה, או הרביץ לאחיו.

הסברתם לו, ביקשתם שוב ושוב, הרמתם את הקול, אולי אפילו הענשתם – ייתכן שזה עזר באותו הרגע, אבל למחרת שוב אותה ההתנהגות

לפעמים אתם מסתכלים אחד על השני בייאוש ופשוט לא יודעים איך לנהוג - האם להעלים עין? להעניש? להיות יותר קשוחים?

ואז באה הגננת, או הסבתא, או סתם חברים, ואומרים לכם: "גבולות! אתם צריכים להציב לו גבולות!"

 

אז מה הם בעצם גבולות ומתי הם עוזרים?

הכוונה למצבים בהם אנחנו ההורים מגדירים עבור הילדים מה מותר ומה אסור.

יש גבולות שנועדו בשביל הילד – למשל גבולות של בטיחות (לא לרוץ לכביש, לא לגעת בחשמל), גבולות שיעזרו לו להשתלב בחברה (לא להרביץ, לא לקלל, לא לדחוף בתור),  גבולות של בריאות (הגבלת ממתקים, זמן מחשב),

ויש גבולות שנועדו בשבילנו, ההורים (למשל שהילד יישן במיטה שלו ולא איתנו, שהוא לא יפריע כשאנחנו בטלפון, ילכלך את הבית בדיוק כשניקינו ועוד).

כשיש גבולות ברורים בבית הבית יכול להתנהל בשלווה, כשאין גבולות ברורים ולא ברור מה מותר ומה אסור – יהיו כל הזמן ויכוחים וריבים!

 

אז אם גבולות זה כל כך טוב, למה להורים זה כל כך קשה להציב אותם?

הקושי הגדול של רוב ההורים מתחיל בכך שמה שאנחנו מבקשים מהילד לעשות, זה לא בהכרח מה שהוא רוצה לעשות בדיוק עכשיו... מה שעלול לגרור מריבות, כעס ועצבים.

לדוגמא, אני רוצה שהילד שלי ייכנס לאמבטיה. הוא בדיוק צופה בטלויזיה וממש לא רוצה להתקלח.
הילד מתנגד, לפעמים ממש צועק ומשתולל, ואנחנו נשארים חסרי אונים. זוכרים מה קורה לנו במקרה הזה? דיברנו על זה במאמר הקודם, אנחנו נהיים "נבוט" או "סמרטוט".

הנבוט ייצא למלחמה, יגיד "אתה חייב להתקלח עכשיו! כל עוד אתה גר בבית שלי אתה צריך לעשות מה שאני אומר!" וייקח אותו בכוח לאמבטיה. (בעצם לימדנו את הילד שרק כוח עובד כדי להשיג את מה שהוא רוצה, והוא ישתמש בזה גם נגדינו כשיוכל)

הסמרטוט יגיד "נו חמודי אולי תבוא? זה חשוב.... טוב נו אין מה לעשות. הוא לא מוכן. נוותר על אמבטיה" (בעצם לימדנו את הילד שאם הוא מתעקש אנחנו מוותרים על מה שחשוב לנו. זה יעודד אותו להתעקש לא לעשות יותר ויותר דברים)

 

אז איך בעצם מציבים גבולות נכון? 

חמש מילות המפתח הן: נחישות, עקביות, התמקדות, בהירות, וענייניות.

נחישות:
כשאתם באים להציב גבול – בדקו האם אתם באמת נחושים להעמיד את הגבול ולא להישבר? האם אתה משוכנעים בכך? או שאתם סתם אומרים "די! אין יותר ממתקים!" ואחרי חמש דקות של בכי נשברים "טוב, נו רק עוד אחד ודי..."

דמיינו את עצמכם מול ילד שלא רוצה לחגור חגורת בטיחות – לרוב תהיו נחושים מאוד, ולא תסכימו לנסוע בלי זה. אפילו תחגרו בכוח אם צריך. לעומת זאת, דמיינו את עצמכם מול ילד שלא רוצה לאסוף אץ הצעצועים, או בוכה שהוא רוצה עוד ממתק... הורים לרוב יהיו נחושים יותר בגבולות של בטיחות מאשר בגבולות שנתונים להחלטתם, וזה מקרין החוצה.
כשאנחנו נחושים אנחנו מעבירים לילד מסר תקיף וחד משמעי, בטון דיבור רגוע והחלטי אך לא מאיים.
זו לא החלטה שנלקחה ע"י דחף רגעי ("אין מיץ כי אני החלטתי וזהו!") , אלא מתוך עמדה חזקה ומנומקת ("בבית שלנו אנחנו שותים מים כי זה יותר בריא. נקודה.").

עקביות-
אם חשוב לכם להציב גבול מסויים בבית, למשל "לא אוכלים מול הטלויזיה" – עדיף לכם להיות עקביים בכך. אם אנחנו פעם מרשים ופעם לא – הילדים כל פעם ינסו להתווכח, מתוך תקווה שאולי הפעם הם יצליחו... 

התמקדות-
חשוב שתחליטו מהם הגבולות החשובים לכם, בבחינת "יהרג ובל ייעבור" ובהם להתמקד ולתת את מירב המאמצים בהצבתם, ללא פשרות וויתורים. עדיף להחליט על איזה גבולות אנחנו לא מתפשרים – ולוותר על כל השאר. כאשר לא מוצבים בפני הילד הרבה איסורים, הוא לומד לכבד את המעט שיש.

בהירות-
דברו אל הילדים בצורה ברורה, שיהיה ברור מה אתם מצפים מהם בדיוק. למשל "החדר שלך צריך להיות מסודר בעוד רבע שעה" (לילדים גדולים) או "בוא. הולכים לסדר את החדר. אתה תאסוף את הצעצועים מהרצפה ואני אשים אותם בארון" (לילדים קטנים יותר).
רצוי ללוות את הגבול בהסבר הגיוני קצר ("אנחנו אוספים כי חשוב לנו שהבית יהיה מסודר").

ענייניות
כשאנחנו מציבים גבול אנחנו לא כועסים, לא צועקים ולא מעליבים את הילד. אנחנו לא נגד הילד, אלא בעד הגבול ועשיית הדבר הראוי. אם הילד לא ירצה לסדר את הצעצועים לא נצעק עליו "די כבר! אתה אף פעם לא עוזר! נמאס כבר!" אלא נגיד לו "עכשיו אתה צריך לבוא ולסדר. חשוב לנו לאסוף את הצעצועים ולשמור על בית מסודר". גם אם הוא מתנגד, פשוט חזרו על המסר שוב.
אמפטיה גם היא מרכיב חשוב בגישה העניינית- גילוי הבנה לקושי של הילד ישדר לו בצורה טובה שההורה אינו נגדו, אלא ההיפך – בעדו, גם כשהוא מקשה עליו.
"אני יודעת שאתה לא אוהב לאסוף את הצעצועים, ואתה ממש רוצה כבר לראות טלויזיה, אבל קודם צריך לסדר. אני מחכה לך שתבוא."

 

חשוב מאוד לתת חיזוקים חיוביים לילד כל פעם שהוא כן משתף פעולה, אפילו אם שיתוף הפעולה הוא חלקי!
מילה טובה, חיוך או פרס על התנהגות טובה יעילים הרבה יותר מכעס או מעונש על התנהגות רעה.
לכן, עדיף להתעלם מהתנהגות לא רצויה ולחזק התנהגות רצויה.

 

השתכנעתם? אתם רוצים לצאת לדרך? אז הנה טיפ קטן:

אם רוצים להתחיל "להתאמן" בלשים גבולות כדאי:

  • 1.      לבחור גבול אחד בתור התחלה
  • 2.      לבדוק טוב אם הגבול הגיוני, מתאים לגיל ולאופי של הילד שלנו, ואפשרי לאכיפה.
  • 3.      לתכנן מראש מה עלול לקרות, ולהכין מראש דפוסי פעולה, מי אחראי על האכיפה, ומה יקרה כשהילד יתנגד.
  • 4.      ליזום שיחה רגועה עם הילד (אפשר בערב לפני השינה), בו מודיעים לו שהמצב עומד להשתנות, ומהם החוקים החדשים (אפשר בליווי הסבר קצר).
    שיחה זו יכולה לעזור למנוע את ההתנגדות שתבוא, ולהראות לילד שהפעם אתם לא "שולפים מהמותן" אלא רגועים ונחושים.
  • 5.      למחרת מתחילים לאכוף את החוק החדש, אפשר בליווי תזכורות לילד (קשה להתרגל למשהו חדש, אנחנו עוזרים לו...).
  • לא לשכוח לעודד את הילד כשהוא משתף פעולה, אפילו בצורה חלקית!  

בהצלחה!! 

יצירת קשר

השאירו הודעה ואחזור אליכם בהקדם.