אתמול ביקרתי אצל חברים שעברו דירה, ובנם הקטן והחמוד, בן 5, נכנס לגן חדש.

 

הילדים הלכו לחדר לשחק, וחברתי נאנחה בייאוש:
"כל כך קשה איתו!!
אני לא יודעת מה עובר עליו, בשבועיים האחרונים הוא צועק, משתולל, מנסה להכות אותי ואת אבא שלו...
אתמול הוא צרח 20 דקות רצופות!! חשבתי שאני משתגעת!
את יודעת שאני אמא רגועה בדרך כלל, אבל פה כבר איבדתי את זה.
איימתי, הענשתי, לקחתי לו את האיי-פד, ושום דבר לא עוזר!"

 

אז דבר ראשון הרגעתי אותה שזה בסדר, והכל תקין, ומה שהיא חווה זו פשוט רגרסיה!

 

מהי רגרסיה?

רגרסיה (נסיגה) היא מנגנון הגנה בו הילד חוזר להתנהגויות המאפיינות שלב מוקדם יותר בהתפתחותו, בו הוא חש נוחות וביטחון רגשי. הדבר עשוי להתרחש במצבים בהם הילד חש משבר, חוסר ביטחון וקושי להתמודד.

 

מה זה אומר?

נניח שהילד שלנו התחיל גן חדש, או עבר דירה, או רק עבר קבוצה בגן, ופתאום...

הילד שלנו שהיה גמול, חוזר פתאום להרטיב.

הילד שלנו, שכבר ידע להתמודד עם תסכול וכעסים, וידע להסביר למה הוא כועס, חוזר פתאום להרביץ ולצעוק כשהוא כועס או מתוסכל (כמו בשלב לפני שידע לדבר).

הילד יכול לפתח בעיות אכילה, בעיות שינה, להצמד יותר להורים, לסבול יותר מפחדים, ובכלל להיות עצבני וחסר שקט.

כל זה נקרא רגרסיה.

 

הדבר המשמח הוא שרגרסיות לרוב חולפות מעצמן!

 

אבל.... התפקיד שלנו ההורים פה הוא קריטי.

מה קורה לנו בדרך כלל, ההורים? אנחנו נלחצים!

המחשבות שעוברות לנו בראש הן:
"מה קורה פה? למה הוא מתנהג ככה פתאום? הוא בטח עושה את זה בכוונה!"
"אני חייב להראות לו שההתנהגות הזאת לא מקובלת, בתקיפות ואפילו בעונשים, שלא יחשוב שזה בסדר, כי אז הוא ימשיך כך כל הזמן!"

הבעיה היא, שתגובות של כעס, ביקורת ועונשים רק מחמירות את הרגרסיה, מפני שהמצב הוא בכלל אחר:

 

הילד שלנו לא מתנהג כך בכוונה! הילד שלנו במצוקה כרגע, ואינו יכול כרגע לשנות את התנהגותו, גם אם היה רוצה.
התפקיד שלנו, ההורים, היא להבין שקשה לו להתמודד עכשיו עם העולם. הוא לחוץ וחושש. אנחנו רוצים להרגיע אותו ולעודד אותו, ולתת לו את ההרגשה שהבית הוא מקום תומך, שתמיד נמצא שם בשבילו. מסרים אלה מרגיעים ומחזקים את הילד ועוזרים לו להתמודד.  

 

התגובות שמועילות במצב של רגרסיה, ועוזרות לה לחלוף הן:

1.      אפשר יכול לומר לילד: "אני מבין שקשה לך להסתגל לגן החדש: אתה עצבני, כועס, מתקשה להירדם. אני מבטיח לך שאנחנו נעזור לך בכך". כשהילד מרגיש שהוריו מבינים שהוא במצוקה ומתכוונים לטפל בכך, הוא נרגע.

2.      שדרו לילד מסר של תקווה: "אל תדאג, זה יעבור די מהר"

3.      הקדישו לילד תשומת-לב, שחקו איתו ובלו בחברתו, נסו להבין את מצב-הרוח שלו והשתדלו לא לכעוס עליו. כך יצא ילדכם חזק יותר מן המשבר ובטוח באהבתכם.

4      אם הילד מרביץ, משתולל, או מאבד שליטה, כדאי לעצור אותו, להחזיק אותו ולומר:

"אני אשמור עליך שלא תיפגע, וגם אשמור עליך שלא תיפגע באחרים"
"עכשיו אתה עושה מעשים שאסור לעשות, ואני אעזור לך להפסיק"
"אני מבינה שרע לך, ואולי אתה לא מצליח להירגע, אני אהיה איתך כדי לעזור לך להרגע"
המטרה שלנו היא לעצור התנהגות בלתי רצויה, אבל בו זמנית להרגיע את הילד ולשדר לו שאנחנו לא נגדו אלא לטובתו. אפשר גם לנסות להסיח את דעתו: "אולי אתה מוכן לבוא איתי רגע לבדוק אם המרק מוכן ולעזור לי לבחוש?". זה לפעמים עוזר.

5. אם הילד חוזר לפספס פיפי וקקי - פשוט נסו להחליף לו בלי לדבר יותר מדי, פשוט תגידו "אני רואה שברח לך", תגשו ותחליפו במהירות ובלי לעשות מזה עניין. תצאו מתוך נקודת הנחה שהוא לא עושה את בכוונה, וכרגע הוא לא מצליח אחרת, ותגידו לו: "אל תדאג, גם אם עכשיו אתה מרגיש שזה לא מצליח לך, ושבורח לך פיפי, תדע לך שזה קורה להרבה ילדים וזה יעבור בקרוב. עוד מעט אתה תחזור לעשות בשירותים בדיוק כמו קודם"

 

זה נכון, להגיב ככה זה קשה, ולפעמים נראה מנוגד להגיון. אני ממליצה לכם לנסות, ולראות מהי תגובת הילד. פעמים רבות תראו את ההקלה על פניו.

 

 

בהצלחה!
 

יצירת קשר

השאירו הודעה ואחזור אליכם בהקדם.